	Sign In Sign-Up

דבר מחנכות הכיתות - מיה, הדס ומלי

מיה:

			תלמידים יקרים
		מילים קטנות לרגע גדול
			אתם יוצאים למסע...
למסע הזה אתם יוצאים כדי לראות, לשמוע, לחוש ואולי להבין את מה שקרה שם.
המסע לא יהיה קל, לא לעיין ולא ללב.
			עליכם לתמוך אחד בשני,
		לנחם אחד את השני,
	לחבק אחד את השני.
במסע הזה תגלו עד כמה אחים אתם, עד כמה קרובים אתם, עד כמה שותפים אתם לגורל העם היהודי.
ולמרות כל המאמצים להשמיד ולחסל את העם היהודי,
הוא עוד חי וקיים, ואתם ההוכחה לכך.
אז לכו לשם עם החיים שבכם, האהבה, התקווה והחיוך.
הדליקו את הנר שיסמל את האור, ושאו בגאווה את דגל ישראל.

	לכו לשלום ותחזרו בשלום
	מחנכת כתה יא 1
	מיה מזרחי

הדס:

			לתלמידיי
			זכרו:
		מה ביקשו ששה אנשים?
		מה ביקשו שש נפשות?
		לא ביקשו הם ששה אפסים!
		לא ביקשו הם צורות מיתה
		וחיים חדשים,
		לא ביקשו הם ראשים חלקים,
		לא ביקשו גדר ולא רכבות,
		לא דרשו דבר,
		רק כבני אדם רצו למות ולחיות.
	היום, אתם יוצאים למסע לפולין, מסע קשה ומלא חוויות.
		לראות,	זה מסע שמטרתו-
		לשמוע,
		לחוש
		וללמוד.
			כל אחד מכם מיוחד ושונה
.ולכן גם תגובתו שונה למסע שכזה
			-יש שצוחק ויש שבוכה,
			-יש שזועק ויש ששותק.
			כל דרך שתבחרו בה היא טובה
			ולכן כבדו כל בחירה.
	טיסה נעימה, אוהבת אתכם
	אהרוני הדס
	מחנכת יא 2

מלי:

שם, אמרתי/טוביה ריבנר

יצאתי מביתי להראות לבני את מקום מוצאי.

שם, אמרתי, שכבתי על הארץ

אבן למראשותי נמוך מן העשב

כעפר הארץ

הכל שם נשמר.

עברנו בהרים ובייערות ובערים שהיו

מערות והמיים נקוו בדרך והכבישים היו רעים.

המכונית דלגה על הבורות.

באור הנוטה הגענו לעיר מוצאי.

מה האוויר המתוק הזה? שואלים בניי.

מה הטיח הנופל מהקירות?

אין דבר, הגידה הישישה בחלון.

כאן גם העתיד עבר. וסגרה את עיניה היבשות

כעוף העולה וקופל את כנפיו וצולל.

כאן נולדתי, אמרתי לבניי.

הורי וזקני נולדו כאן קרוב.

נולדים. כאן היה בית

אמרתי לבניי והרוח עברה

ביני לבחן המילים.

יצאתי להראות לבני את מקום מוצאי, ומתי

נאכל, שואלים בני, ואיפה

נלון?

תלמידים יקרים,

אתם יוצאים מבתיכם ונוסעים לארץ מוצא.

ארץ בה נשמר הכאב הרב, המהווה תמצית

משמעותית בחיינו, בקיומנו במדינת ישראל.

בימים אלה, לפני ליל הסדר, בו אנו חייבים במצוות

"והיגדת לבנך"-

הרי אתם משולים לאותו אב, החייב להעביר את

המסר לבנו, לדור העתיד.

אתם, ילדים יקרים, שלמדתם והתכוננתם למסע זה

והינכם יוצאים כדי לראות ולהריח.

אתם תוכיחו שם שעדיין, ולמרות הכל "עם ישראל חיי".

אתם תחזרו אלינו בריאים ושלמים בגוף ובנפש,

כדי להעביר את המראות ואת האמת הנוראה לנו,

לאלה הנמצאים פה ולצאצאנו-

כדי שכולנו נהייה לפה, לאחינו שנותרו שם,

בעפר הארץ ההיא.

אני מקווה ובטוחה שתייצגו אותנו בכבוד.

	נסיעה טובה
	באהבה
	מלי ענבר-מור
	מחנכת יא 3