|
|
התכנית להיום: הרובע היהודי בלודג', בית העלמין היהודי, חלמנו. לינה בלודג
את היום התחלנו בביקור ברובע היהודי של לודג' בבית הכנסת. בית הכנסת עדיין פועל. הוא, בניגוד לבתי כנסת אחרים באירופה לא נחרב במלחמה כיוון שהיה ממוקם בתוך 2 חצרות פנימיות והיה קשה להגיע אליו.
לאחר מכן הגענו לבית הקברות היהודי בלודג'. זהו בית קברות ענקי שעדיין פעיל ועדיין קוברים בו אנשים מהקהילה היהודית בעיר.
הקבר הזה הואר קברה של משפחת פוזנן. ראש השפחה ואשתו קבורים בתוך המבנה ושאר המשפחה באחוזה שסביבו. בבעלות משפחת פוזנן היה קיים מפעל הטקסטיל לודג'יה, שקיים עד היום, ובו עבדו מרבית תושבי הגיטו. זהו הקבר היהודי הגדול ביותר באירופה.
אחרי
בית הקברות נסענו לאומשלאגפלאץ של
לודג'. זוהי כיכר המשלוחים ממנה יצאו
הרכבות אל מחנות ההשמדה חלמנו
ואושוויץ. במקום בו אנו יושבים עמדו
הרכבות והועמסו ביהודים שהובאו
מהגיטו ונדחסו בתוך קרונות בקר ללא
אוכל, שתיה או אוויר, אלא רק דלי
לעשיית הצרכים. אלפים מצאו את מותם
עוד ברכבות ושכניהם נאלצו להשאירם
עומדים כיוון שלא היה מקום אפילו
להשכיבם על הרצפה.
משם נסענו לראות את האנדרטה שהקימו בלודג' לזכר כל הילדים שנספו בשואה, יהודים ופולנים. וכאמור היו יותר ממליון ילדים יהודים שנרצחו בשואה.
"נקמת ילד קטן לא ברא השטן"
מלודג' נסענו למחנה ההשמדה חלמנו. המחנה, שהיה מחנה ההשמדה הראשון שהוקם, ממוקם בעיירה קטנה ושקטה, עם מסילת רכבת. כל מה שנותר היום מהמחנה עצמו זה הריסות. לא נבנה שום דבר מיוחד לצורך ההשמדה. הגרמנים השתמשו בטירה שהיתה קיימת במקום. הם הכניסו את היהודים לטירה, חילקו אותם לקבוצות ופקדו עליהם להתפשט. משם הם הובלו בקבוצות של 50 איש לחדר קצן וצפוף, שהיה בעצם ארגזה האחורי של משאית. הדלתות נסגרו, צינור המפלט הוכנס לארגז והמנוע הופעל. לא עברו 15 דקות ו50 האנשים נחנקו למוות.
משם הובלו הגופות ליער הסמוך ושם נקברו ונשרפו בבורות ענק. כ600,000 יהודים מצאו את מותם בדרך מזעזעת זו. כיום כל מה שנשאר מהטירה הן הריסות, ואילו ביער הוקמו אנדרטאות רבות וישנם הבורות.
גם היום הזה עבר ואנחנו לקראת היום האחרון.
מרגישים את הסוף.