|
|
התכנית להיום: אושוויץ, בירקנאו. לינה בלודג
אחרי 4 שעות באוטובוס הגענו למחנה אושוויץ. מבחוץ המקום נראה כמו מוזיאון רגיל או כל אתר תיירות אחר, ורק שנכנסים ניתן לראות את המחנה עצמו. אבל עוד לפני שהגענו למחנה עצמו נכנסנו לאולם גדול בו הקרינו לנו סרט בעברית על המחנה. המראות בסרט היו מזעזעים בתור פתיח למה שהולך להיות במחנה עצמו.
בכניסה למחנה ראינו כמובן את הכתובת המפורסמת: "העבודה משחררת". כביכול כתובת תמימה... המחנה עצמו נראה כמקום פסטורלי ונעים ולא כמו מקום בו יכולות להתרחש כאלה זוועות.
בתוך המחנה הוסבו מספר צריפים
למוזיאונים עם תמונות ומיצגים. בין
הדברים שהותגו היה ניתן לראות ערימות
של שיער אדם, של נעליים, של מזוודות,
של סירים וכלי מטבח, והאוסף המזעזע
ביותר- איברים תותבים של אנשים כמו
רגליים וידיים תותבות.
לאחר מכן התאספנו כולנו לייד מבנה המכונה "בלוק 10". במבנה זה נערכו ניסויים "רפואיים" בבני אדם. הרופא המפורסם ביותר הוא דר' יוזף מנגלה.
הצריף סגור למבקרים כיוון שהעולם עדיין לא בשל לזוועות שבו, לטענת ממשלות ישראל ופולין. תכולת המקום נשארה כמו שהיא ולא פונתה.
ודרך אגב... עד לפני מספר שנים האמין מנהל הבלוק שהניסויים שנערכו צריכים להתפרסם ושהם יכולים להואיל לאנושות.
ב"בלוק 11" הסמוך לו היה בית הכלא של הגטו. בחצר בין שני הבלוקים ירו למוות באנשים. העמידו אותם אל מול קיר המוות וירו בהם. בדרך זה נהרגו עשרות אלפי יהודים.
הרגע הקשה והמרגש ביותר ללא ספק היה במבנה זה, צריף השמות, בו ישבנו במעגל, הדלקנו נרות וכל אחד הקריא בתורו שמות של אנשים שנספו בשואה. חלק הקריאו שמות מהמשפחה, חלק חברים של המשפחה, חלק משפחה של חברים.
אחרי הפסקת צהריים נסענו מרחק 3 קילומטרים למחנה אושוויץ 2 אשר ידוע גם בשם "בירקנאו".
טיפסנו על המגדל בשער המחנה והשקפנו על כל המחנה הענק הזה.
אחרי שהתרשמנו מגודלו העצום
של המחנה התחלנו בסיור במקום שבו
נרצחו כמעט 3 מליון יהודים. רוב המקום
הרוס, אך נותרו עדיין הרבה מבנים בהם
ניתן לסייר. כל מה שנשאר מרוב הצריפים
זה הארובות.
אלו הם השירותים. את הצרכים אפשר היה לעשות רק פעמיים ביום- בבוקר ובלילה, ורק על פי פקודה. הזמן שבו היו היהודים בשירותים היה הזמן היחיד בו יכלו לדבר בחופשיות, לתכנן דברים ולסחור.
בכל צריף הצטופפו כאלף אנשים בדרגשי עץ. במרכז החדר ניצבו 2 ארובות אבן, אך כמובן שהתנורים לא הוסקו.
בבירקנאו פעלו 4 משרפות,
אשר יכלו לשרוף מספר עצום של 20,000
גופות בכל יום(!), אך לקראת שיחרור
המחנה הגרמנים הרסו אותן כדי לא
להשאיר ראיות למעשיהם הנוראיים. כל
מה שאפשר לראות עכשיו מהמשרפות זה את
הריסותיהן.
לייד אחת המשרפות קיבלנו הפתעה מההורים- מכתבים שהם העבירו לנו דרך נאווה. לאחר שכמה מאיתנו הקריאו את המכתבים שקיבלו ערכנו במקום את הטקס.
לאחר נסיעה של 4 שעות שבמהלכן צפינו בסרט "רשימת שינדלר" הגענו לבית המלון בלודג'.
גם היום הזה מאחורינו. יום קשה ללא ספק.
לאף אחד הוא לא היה קל וזה היה ביקור שאני משוכנע שכל אחד מאיתנו יזכור כל ימי חייו.